חזרה

לקראת יציאה

לפני ההתחלה: הבטחנו לעדכן את המשפחות והחברים במהלך הטיול, אז במקום לטלפן כל הזמן ולשלוח מיילים, יצרנו לנו אתר בדיוק לצורך זה. העדכונים ישמשו בסיום הטיול כיומן מסע למזכרת בשבילנו. לכן הכתבות, מלבד עדכונים, יכללו גם פרטים נוספים שישמשו אותנו כאמור בהמשך ליומן מסע.

ככה פתאום, באמצע, החלטנו לצאת לטיול של 5 חודשים, רצינו יותר אבל זה מה שמסתדר. טוב, גם לא כל-כך פתאום, וגם לא ברור אמצע של מה בדיוק. חשיבתנו על החיים ועל מה אנו עושים איתם, מושפעת כמובן מנסיבות חיינו. ואמצע (החיים), לידיעת כולם, ממש לא ברור מתי הם. אז לאור זאת אנו יוצאים חמשתינו בפועל ועוד אחד בלב לנסות לחיות ולמצות את הרגע, להנות מטבע שופע (לפי הסיפורים), תרבויות חדשות ושונות, מקומות שונים, חופש מתמשך ובעיקר מהביחד ומה זה יעשה לנו כמשפחה ולכל אחד ואחד בנפרד. אנו מקווים לעבור מסע, מסע גיאוגרפי, מסע משפחתי וכן מסע אישי. הערכה שלנו שהחוויה המשמעותית ביותר שנחזור איתה מהטיול היא החוויה המשפחתית. אבל התעסקות בזה עכשיו הוא מבחינת "להקדים את המאוחר".

טוב קנינו ספרים, חרשנו את אתרי האינטרנט, תכננו, צברנו מידע והכנו תוכנית כללית על הנייר עם הרבה מקום ומרחב לאילתור וזרימה בהתאם למה שנאהב. כמובן שקנינו, חרשנו והכנו זה קניתי, חרשתי והכנתי וכולם ביחד אמרו "איזה יופי". ספרנו לאט לאט לכולם, והתגובות היו שונות ומשונות, הרבה פרגון כן לנסיעה, התלהבות (לכל מי שבקש- לא התפנה מקום במזוודה לאדם נוסף), ונסיון ל""עודד"" על-ידי פירוט הקושי שעומד להיות לנו בשהות כה צמודה עם הילדים לתקופה כה ארוכה במקום כה קטן (קראוון). וכמובן השאלה שעלתה מדי פעם "מה עם אור, היא קטנה מדי?" אך רוב התגובות הצטמצמו לדאגה להעדרות הארוכה ממערכת החינוך. תודה לכולם על הדאגה, אך נראה לנו שכמה שיעורים פרטיים לאור כדי שתצליח להשלים את החומר הרב (וכל עזרה תתקבל בברכה), והכל יהיה בסדר. מלבד זאת לדעתנו במסע כזה הן תלמדנה יותר מבכמה שנות לימוד. וסבא שמחה, בדקנו ובררנו, ועדין אין לנו כוונה לחרוש את אוסטרליה ב 18 יום בטיול מאורגן למרות המלצתך וטענתך שזה מספיק לנו. לבסוף קבלנו מכולם את ברכת הדרך, מי בהתלהבות ומי בחששות.

כמשפחה שמשתדלת לטייל, מדי פעם גם מצליחים לשכנע את ערן להקים אוהל. לא ברור אם נזדקק לאוהל שם, בצד השני של העולם, מה שבטוח, אם זה תלוי בערן כל פתרון אחר ימוצה עד תום. רב הטיולים שלנו כאן (בישראל הקטנה) נוחים, יודעים בדיוק לאן, כמה ומתי. ובסוף מגיעים לבית הנוח והמוכר. מכאן ההחלטה לשכור קראוון שמאפשר נוחות של משהו מוכר שחוזרים אליו, מיטה קבועה, מקום נוח להכין ארוחות (בעיקר את הפסטות האהובות...), קרבה לטבע בקמפינגים, הנוחות באפשרות לחנות בכל מקום והחיסכון הרב באריזה ופריקה של תיקים בכל אתר.
מתקרבים אט אט למועד הטיול, לפתע פורצת מלחמה, אזעקות במשך היום, קטיושות (יחסית רחוקות מאיתנו), מקשיבים לכלי התקשורת וכואבים על הנפגעים הרבים מבין האזרחים והחיילים. מלבד חוסר הנוחות והפחד לצאת לקניות אחרונות בסביבה (שם היו נפילות משמעותיות), קיימת אווירה לא נעימה במיוחד על רקע ההכנות וההתארגנות שלנו לקראת ה"טיול הגדול". בכל זאת ממשיכים ומקוים לשמוע על שיפור במצב.
עוד כמה הכנות אחרונות, חלוקת התוכים בין החברים- תודה לכל המשתתפים במשימה, טפלו בהם היטב. תודה לכל החברים ששומרים על הבית, לא שאנו דואגים שיזוז אבל בכל זאת... ביטוחים, כרטיסים, קניית תיקים ובגדים תרמיים מתאימים, משחקים, חוברות ספרי קריאה לטיסות הארוכות ובכלל, הכנת המצלמות, מסרטה (שהתקלקלה "שניה" לפני היציאה), פרידות, תיאומים ועוד....

שננו שוב את הכללים להתנהגות בחו"ל, אראל ונטע כבר מכירות אבל יש את אור שבדרך כלל לא משתלבת בזמנים המוגדרים בכל טיול ובמיוחד לא בכיוונים הרצויים להתקדמות, לא מוכנה להיכנס למינשא ולא יודעת לתת יד (והיא תגיד יודעת, אבל לא רוצה!), בעצם נותנת יד אבל לא לנו אלה לכל חרק, חיה ואבן שאפשר להרים, לנדנד וללטף.
טוב, עוברים על הרשימות, בין אזעקה לאזעקה יוצאים לקנות עוד פריט ועוד אחד.... עושים V אחרון על רשימת ההכנות והציוד. מתחילים לארוז מגלים שהציוד רב והמקום מועט, מורידים חצי, דוחסים קצת, בועטים, יושבים על התיקים, בסוף הם נסגרים... ו... מוכנים לדרך.

החלטנו לטוס לקירנס באוסטרליה דרך הונג קונג עם עצירה של 3 ימים. ערן, שהרבה מנסיעות העבודה שלו למזרח עברו בהונג קונג, טוען שאין מה לעשות שם. אנו נבדוק זאת בעצמנו. באוסטרליה מתוכננים כחודשיים ושלושה שבועות, מקירנס למלבורן. בניו זילנד כחודשיים וחצי מאוקלנד לכריסטצ'רץ והביתה שוב דרך הונג קונג.

אז שיהיה לנו בהצלחה וטיול כיפי ומהנה.





נטע מנסה לדמיין איך תסתדר 12 שעות בטיסה בלי מספריים

אור כבר מוכנה לדרך

שקיעה יפה מהבית
חזרה