חזרה

18-23/11/2006 ניו זילנד - וואיטומו עד וואנגאנוי






18/11/06 ניו זילנד – וואיטומו:

נסענו לאורך כביש Marokopa Road, העובר בנופים יפים ולאורכו אתרי טבע. בחרנו לבקר במפל מארוקופה Marokopa Falls, הליכה של 5 דקות מהחניה ביער מקסים ומגיעים למפל מרשים שנשפך מגובה 36 מטרים. חזרנו לוואיטומו.

וואיטומו Waitomo מקורו במילים וואי (מים) וטומו (פיר), ואכן בכל האזור פעורים פירים המגיעים למערכת המערות והנחלים התת קרקעיים. יש כאן מעל מאה מערות אבן גיר. המערות נוצרו כתוצאה של תגובה כימית בין מי הגשמים וסלעי האבן סיד Limestone שבאזור.
יצאנו לסיור מודרך במערות וואיטומו. לאחר הליכה קלה בנוף מקסים, קבלנו קסדות עם פנסים ונכנסנו למערת Spellbound Glowworm Cave. הסתכלנו לתקרה המלאה בחוטים התלויים מלמעלה, אלו אלפי תולעים שממלאים את המערה. עלינו על סירה לשיט בנהר שעובר בתוך המערה. כיבינו את האורות ולעיננו התגלה מחזה מרהיב של חשיכה מוחלטת מלאה באורות קטנים מנצנצים. המראה פשוט מדהים, חוויה!
המדריך הסביר שהאורות האלו הם תולעים זוהרות Glowworms, וזהו שלב הזחלים בחיי חרק הנקרא יתוש הפטריה (the fungus gnat).
האור נוצר ע"י צינורות קטנים שמסתיימים בסביביות פי הטבעת של התולעים. תגובה נוצרת בין אנזים הנקרא luciferase וכימיקלים אחרים, וכך נוצר האור הירוק-כחול. האור משמש כדי למשוך יתושים שאבדו בחשיכה. התולעים הזוהרות תופסות ואוכלות אותם. אם התולעת רעבה האור שלה יאיר חזק יותר ויהיה יותר אפקטיבי. היות ובשאר השלבים הן לא אוכלות, התולעים חייבות לאגור מספיק אנרגיה לתמוך בהמשך החיים שלהן (ובשלב ייצור ביצי הדור הבא, אצל הנקבה). כדי לאכול התולעים אורגות תריסר חוטים דביקים כלפי מטה שמשמשים ללכוד כל חרק בלתי זהיר שעף לכיוון האור. כשהחרק נלכד בחוטים התולעים יכולות לחוש את הויברציות ולגלגל אליהן את הקורבן. באותו זמן כימיקלים בחוט משתקים את החרק. כשהחוט נמשך למעלה התולעים נושכים את החרק, הורגים ואוכלים אותו. אחר כך הן משקיעות זמן רב בתיקון וניקוי החוטים. כשתולעת הנקבה מתבגרת האור משמש למשוך בני זוג. שלבי החיים של יצורים אלו הם, ביצה>>זחל>>גולם>>חרק בוגר. כל המחזור נמשך 10-11 חודשים, כשרובו בשלב הזחל- בין שישה לתשעה חודשים. כשהזחל מגיע לגודל גפרור בערך, הוא מתגלגל לשלב הגולם. לאחר כשבועיים מגיח החרק הבוגר שאינו מאריך ימים, משום שאין לו פה. הוא מגיח מן הגולם, מזדווג, מטיל ביצים ומת.

אחרי השיט הלכנו למערה שנייה, לא לפני שעשינו הפסקת קפה למבוגרים ושוקו לילדים שביננו.., כמובן. המערה השנייה Te Ane o te Atue, פירושה ממאורית מערת הרוח spirit. המערה היתה ידועה לאנשי Ngati Kinohaku שישבו באזור מאות שנים. הדגש במערה זו היה על הנטיפים היפים שבה. זוהי מערה עתיקה מאוד ויש בה גם סימנים לעבר, והוכחות לחיות שנכחדו כבר כמו ציפור המואה הענקית. המואה הוכחדה ע"י המאורים שניזונו ממנה בתחילה. זו היתה ציפור גדולה 3.5 מטרים גובהה ו200 ק"ג משקלה.
חזרנו רטובים וקפואים לקמפינג. חלקנו רץ כרגיל לטרמפולינה הגדולה, למתקנים ולג'קוזי והאחרים, הקצת יותר קשישים למקלחת חמה. במקלחת הפתעה סוף סוף ברזים אמיתיים. ניו זילנד נשארה לטעמנו בשלב התפתחותי קדום מבחינת צנרת וברזים. בכל כיור משני צדדיו, שני ברזים אחד למים קרים ואחד למים חמים. כל נסיון להגיע למים בטמפרטורה פושרת נועדה אצלנו לכשלון מראש. כל נטילת ידיים, רחיצת פנים מלווה בקור או חום רב תלוי בברז שבחרנו. אז כאן סוף סוף ברז אחד מתכוונן ונוח.... האאאא מחיייייייה....


תקרת המערה מלאת חוטי התולעים

בדרך למערות

מפל מארוקופה




19/11/06 ניו זילנד – וואיטומו ואוטורוהאנגה:

התלהבנו מאוד מהאזור והחלטנו לצאת לעוד טיול שהומלץ לנו במרכז המידע, ולא התאכזבנו. היינו לגמרי לבד במסלול קסום שמתחיל בחנייה של מערת אראנוי לשמורת רואקורי Ruakuri. עברנו לאורך נהר, דרך צמחייה עשירה עם הרבה שרכים יפים ומצאנו הרבה מערות קטנות וגדולות. גילויי המערות היו מלהיבים ונכנסנו לחקור אותם עם פנס. החלטנו לתת להם שמות כמו המאורים, למשל, מערת המכנס הסגול של נטע . נטע כמובן נשלחה לחקור את המערה ראשונה ומכנסיים סגולים זה מה שראינו שעה ארוכה בשעה שנטע נדחקה במעבר הצר. בחלק מהמערות היו נטיפים וכמובן הרבה קורי עכביש. חלפנו על פני מפלים וראינו את מנהרת רואקורי Ruakuri Natural Tunnel, וכיצד הנהר נכנס מצד אחד של המנהרה ויוצא מצדה השני. לקראת סיום גם חיכה לנו גשר תלוי. ממש אזור הרפתקאות לילדים. מקסים!

נסיעה קצרה ואנו באוטורוהאנגה Otorohanga, שם בקרנו בבית ציפורי הקיווי Kiwi House. יוצרים תנאי חשיכה כך שהופכים את היום ללילה וניתן לצפות בזוג קיווים פעילים. קיווי הוא הידוע בעופות הניוזילנדים והפך לסמלה המובהק של ניו זילנד ולכינוי מקובל לניו זילנדים עצמם. זהו עוף קטן, שמנמן, חסר יכולת תעופה ומקור ענק יחסית. זו ציפור עצלנית למדי שישנה 20 שעות ביממה ושאר הזמן מבלה בחיפוש אחר תולעים. אראל מיד הזדהתה עם הציפור החמודה הזו והביעה נכונות לקבל את אותם תנאי השינה. היות שציפור הקיווי גם מצויה בסכנת הכחדה וגם פעילה רק בלילה קשה מאוד לראותה ולכן קמו בתי קיווי כאלה. בנוסף לקיווי יש כאן עופות ניוזילנדים נוספים וכמה זוחלים. בהחלט נהננו.


בית הקיווי

הליכה לאורך הנהר

חוקרים מערות






20/11/06 ניו זילנד – רוטורואה:

רוטורואה Rotorua, מתאפיינת בפעילות התרמית הנמרצת ביותר בניו זילנד. קרום כדור הארץ בנוי מלוחות שנעים עצמאית, כשלוח אחד מחליק מתחת ללוח שני, נוצר אזור שבו נבלע קרום כדור הארץ כלפי מטה. האי הצפוני נמצא באזור כזה בו הלוח של האוקיינוס השקט מחליק בהדרגה מתחת ללוח ההודי-אוסטרלי. לכן היתה כאן פעילות געשית שגרמה להיווצרות הרי געש. והיות שקרום כדור הארץ הופך לדק יותר כתוצאה משחיקה, החום של הנוזל הצמיגי שמתחת לקרום מעלה את הטמפרטורה שלהם ונוצר אזור של פעילות תרמית.

הזהירו אותנו מריח הגופרית שנח על העיר אבל לנו זה לא מפריע. בנוסף לפעילות התרמית מתגוררת כאן אוכלוסייה מאורית גדולה ויש כאן הרבה פעילויות וארועים הקשורים לתרבות המאורית. עוד לפני שהגענו היינו מוצפים במידע על הנעשה כאן ולכן נכנסנו למרכז המידע עם הרבה שאלות השוואה בין האטרקציות השונות עד שהפקידה אמרה לנו בנימוס ניו זילנדי "יאלללה תחפפו, יש עוד הרבה בתור...". כל שנשאר, לשבת עם המדריך, המלצות של קודמינו, המלצות ממרכז המידע ואלפי הפרוספקטים שליקטנו במרכז ולהחליט.

התחלנו בביקור ב Te Puia, המרכז לתרבות מאורית ניוזילנדית. ראינו הדגמה והסברים על גילוף בעץ, בתי מפגש מאוריים, שחזור של כפר מאורי על כל מרכיביו. טיילנו בין בריכות בוץ מבעבעות, בריכות גופרית, וגייזרים פעילים.
הגייזר המרשים ביותר פוהוטו Pohutu, פירושו במאורית נתז גדול. גייזר פעיל שמתפרץ כ 10-20 פעמים ביום, ופולט מים חמים לגובה של 20 מטרים במשך כ5 דקות. בשעה היעודה התאספנו בפתח בית מפגש מאורי. נציגה מאורית בלבוש מסורתי בקשה מתנדב מהקהל שישמש כצ'יף השבט (שזה אנחנו). הצ'יף מייצג אותנו ומחווה עבורנו את קבלת הפנים המאורית. לוחם מאורי הגיח בריצה לעבר הצ'יף, ביצה תנועות לחימה כולל פרצופים מפחידים... לבסוף לאחר שלום מאורי בינהם, שיפשוף אף באף, הוזמנו כולנו פנימה לבית למופע מקסים של ריקודים ושירים יפהיפיים. אבא כל כך נהנה ורץ מיד לקנות דיסק של שירים מאוריים.

אגרודום Agrodome , חווה חקלאית בה צפינו במופע מעניין על סוגי הכבשים כשבראשם כבשת ה"מרינו" , גזיזת צמר מכבשה מפוחדת במהירות, כלבי רועים בפעולה, חליבת פרה והאכלת טלאים, הכל תוך כדי הומור ושיתוף הקהל.

המשכנו לאתר הזורב Zorb, אראל ונטע נכנסו לכדור פלסטיק גדול ושקוף בקוטר 3 מטרים, וגלשו בתוכו, טבולים במים חמים, במורד הגבעה מרחק של 300 מטרים. אור לא ויתרה וקבלה מיני זורב, התגלגלות בתוך גליל שקוף על קרקע שטוחה.

האטרקציה הבאה סקייליין Skyline, עלינו ברכבל אל פסגת הר נגונגוטאהה Ngongotaha Mt . השקפנו מלמעלה על הנוף הפנורמי של אזור אגם רוטורואה, וראינו גם את האי מוקוטה שבמרכז האגם. ירדנו עד חצי הדרך בערך במזחלות הרים, בסוף הירידה חיכה לנו רכבל כסאות שלקח אותנו לנקודת ההתחלה. בפעם הראשונה עשינו כולנו את המסלול הנופי, שאמור להיות הכי פחות מפחיד. בפעם השניה עשינו את המסלול היותר מפחיד עם ירידות וסיבובים חדים וההורים חיכו עם אור למעלה.


מופע הכבשים

קונצרט המאורים

הגייזר המרשים פוהוטו
Pohutu

בגלישת מזחלות






21/11/06 ניו זילנד – רוטורואה:

התחלנו את היום בעוד אתר טרמי Wai-O-Tapu. בו שיש את הגייזר ליידי נוקס, שמתפרץ מידי ביום בשעה קבועה, (שמועות אומרות שהם מכניסים סבון לתוך החור כדי שההתפרצות תיהיה בזמן ועוצמתית). ישבנו עם עוד מספר נכבד של אנשים בטריבונות, ממש כמו שמחכים להופעה. אחרי 10 דקות, כשכולם היו דרוכים עם המצלמות, הגיע מישהו והתחיל להסביר ולגלות לנו שהם באמת מכניסים אבקת סבון, ואפילו עושים זאת בגלוי. הוא סיפר שגילו זאת לפני שנים רבות כשכמה אסירים באו להתרחץ, כרגיל בבריכות החמות באזור. לפתע פרץ עליהם הגייזר והם ברחו בבהלה. חקירת המקרה העלתה שהגורם להתפרצות היה סבון הרחצה שלהם. אחרי שתי דקות, שהחור הדליף קצף, הוא התחיל לפלוט זרמי מים חמים עד לגובה של כ20 מטר. אחרי 'ההופעה' טיילנו באתר הטרמי שכלל המון תופעות טרמיות, בריכות ה"שמפניה" המדהימות בכל מיני צבעי הזהב צהוב וכתום. זהו מעיין גדול בחום 74 מעלות שמבעבע בגלל הפחמן הדוחמצני. הצבעים נוצרים מהמינרלים, זהב, כסף, כספית, גופרית, ארסן ועוד. הגענו גם לתצפית מרהיבה על מפל ואגם צבעוני Lake Ngakoro Waterfall, בצבעים מיוחדים. ראינו בריכות בוץ מבעבע ב 95 מעלות, מכתשים יפהיפיים, והכל בצבעים שונים לפי המינרלים והמלחים שיש בקרקע ובמים וכו'.. באתר קראנו שוב הסברים על הווצרות התופעות בגלל לוחות קרום כדור הארץ, ובכל מקום שם יש שלטי זהירות, שהקרקע לא יציבה... מה שמזכיר שכדור הארץ שלנו לא יציב....

בכל האזור מצויים מעיינות חמים. הגענו לפי המלצות לאזור בו זורם נחל חם- Kerosene Creek, בחרנו לנו אזור ראוי עם מפל חם במיוחד, הורדנו את הבגדים וקפצנו למים.

קראנו בספר על מזוכיסט אחד שניסה בילדותו להיות טרזן, ופתח פארק הרפתקאות, ((ציטוט מהספר:" כאן תוכל לקפוץ אל מותך ולהנצל ברגע האחרון ע"י חבל")) ראינו את הפארק בדרך Rock’n Ropes, אז החלטנו לעצור ולבדוק במה מדובר. יצאנו מהקראוון לקולות צרחות של אנשים קופצים מגובה רב מאוד. דיברנו מהמדריך, הם כבר היו לקראת סגירה, בחרנו את המתקן סווינג (של הקפיצות) giant swing, לבשנו ריתמות וקסדות וטיפסנו למעלה. קפצנו! כיף לא רגיל!

הגענו אל העיר טאפו Taupo , נכנסנו למרכז המבקרים, ושם אמרו לנו שמזג האויר ממחרותיים הולך להתדרדר ולהעשות קר וגשום מאוד, הבטיחו לנו שמחר נעים ורק אחרי הצהריים יירדו מעט ממטרים. פגשנו חברה ישראלים שכבר פגשנו וטיילנו איתם קודם, והם אמרו שהם כבר מחכים למזג אויר הטוב הזה 4 ימים. אז החלטנו שמשנים תוכניות, ומחר אנחנו יוצאים אל הטרק Tongariro Crossing. נחשב למסלול היום היפה ביותר בניו זילנד. אורך הטרק 17 ק"מ. את שאר היום העברנו בהכנות, קניות ואריזות למחר. הלכנו לישון מוקדם ככל שיכלנו ((אמא ואבא יכלו יותר מאוחר בגלל ההתארגנות)).


giant swing

מפל חם
Kerosene Creek

אתר טרמי
Wai-O-Tapu




22/11/06 ניו זילנד – הר טונגרירו:

קמנו עם שחר (אמא ואבא בשעה 5:30 , ואנחנו ב- 6:00, ממש מוקדם) התארגנויות אחרונות. תיק ענק, 90 ליטר, מלא באוכל לגדוד (יש לחץ), בגדים נוספים ומים. תיק גדול מלא באוכל כפפות, צעיפים, מעילים ומים. מנשא לאור וגם בו מים. תיק הצופרים באחריות נטע, גם בו מים סה"כ 11.7 ליטר מים, חס וחלילה שלא יחסר. יצאנו לדרך אל עבר פתח הקמפינג שם לקחה אותנו הסעה להתחלת המסלול לManatepopo Rd, ואותה אחת אמורה גם לאסוף אותנו בצידו השני של ההר. המרחק בין הראשון לאחרון המתוכנן הוא בין 6-8 שעות, אך ההסעה האחרונה ב 17:30, שזה אומר שחייבים לגמור את המסלול לפחות בעשר שעות, אחרת נשארים תקועים על ההר, וזה לא נעים כל כך. הנהג רשם את שמנו, מספר הטלפון שלנו ונתן לנו את מספרו. זה נעשה בכל חברות ההסעה לטרק כדי שכל מי שעולה יוודא שגם ירד מההר. בדרך ראינו שענן יושב לנו על ההר, אבל הנהג הבטיח שכך זה כל בוקר ואחר כך הוא זז. התחלנו ללכת, הר רואפהו מושלג מימין, נהר משמאל, וקר בכל מקום. התחלנו לטפס וגילינו שהענן מהבוקר לא זז, ואנחנו בתוכו, המשכנו לטפס. ככל שעלינו מזג האויר רק החמיר, נהיו רוחות חזקות יותר ויותר קר מאוד, ואור לא מפסיקה לבכות בגלל הקור, למרות כל הציוד התרמי שסחבנו מהארץ. למרות התחזיות אנחנו מתחילים להיות רטובים בגלל הגשם המאוד חלש אבל עם הרוח והענן הכבד שאנחנו בתוכו, זה ממש לא נעים, לא רואים ממטר, והעליה נהיית תלולה יותר ויותר. ממש קשה. אחרי שלושה מטיילים ספוגי מים שהחליטו לחזור על עקבותיהם וסיפרו לנו על הקור העז והרוחות החזקות והמסוכנות מאוד שיש בראש ההר (מרחק של עוד 15 דקות מאיתנו, הלכנו כבר שעתיים + ) החלטנו שזה לא אפשרי, הסתובבנו לכיוון הירידה. עכשיו הרוח בפנים. הרבה יותר קשה ללכת, הירידה תלולה, הגשם הולך ומתחזק, מכה בנו, וקר, קר מאוד. כולנו סבלנו ולאור במיוחד היה קשה כי היא היתה במנשא ואז ממש ממש קר היות שלא פעילים. שיתפנו פעולה ועזרנו אחד לשני וכך התקדמנו. המשכנו לרדת ויחד איתנו לאט לאט לפחות חצי מהמטיילים שהיו על ההר (הנהג אמר לנו שצפויים 200 מטיילים היום, לא ספרנו) החליטו כמונו והסתובבו לכיוון ההתחלה. עוד מהדרך חזרה הזמנו את ההסעה, והוא אמר שהוא יוכל להגיע רק בעוד שעה. הגענו למטה, ויחד איתנו כל החוזרים רטובים וקפואים. החלפנו לאור מהר את כל הבגדים. ההסעה שהזמנו הגיעה, די בזמן. למזלם של כל שאר המטיילים הקפואיים מסביבנו, שלא הצליחו ליצור קשר עם חברות ההסעה שלהם, הגיע אוטובוס וכמעט כולם עלו עליו. אוטובוס עמוס מאוד במטיילים רטובים וקפואים. הנהג החביב מאוד נתן לכולם לעלות ויצר קשר בטלפון שלו עם כל חברות ההסעה שלהם לדיווח ותיאום מהיכן יאספו אותם. אוטובוס של 25 מקומות עלו יותר מ60 איש. הגענו לקמפינג ורצנו אל המקלחת החמה.

את כל שאר היום בילינו בבטלה מענגת בקראוון המחומם כשבחוץ הגשם ממשיך לרדת.


מפת מסלול הטרק

יוצאים לדרך

הנוף בתחילת הדרך






23/11/06 ניו זילנד – הר טונגרירו לוואנגאנוי:

כמובן כשקמנו לאיטנו בבוקר ראינו שמזג האוויר השתפר. ווידאנו שכל התיקים התייבשו הנעליים עדיין ספוגות מים. לאט לאט התארגנו להמשיך בנסיעה. מזג האוויר הלך והשתפר, הפוך כמובן מהתחזיות. לנוכח מצב השמיים ההולכים ומתנקים החלטנו לפצות את עצמנו, ולהזמין אותנו לטיסה מעל הטונגרירו. התפצלנו כדי לעלות על מטוס הצסנה לחוויה אדירה. אומנם עדין היו עננים אבל הם לא הפריעו להנאה מהמראות המרהיבים מלמעלה. ראינו את האגם הכחול Blue Lake, אגמי האמראלד Emerald Lakes הצבעוניים, והלוע האדום Red Crater.

ממשיכים בדרך יפהיפיה ביום שממשיך להיהפך לקייצי, לכיוון וואנגאנוי. בדרך עוד עצרנו לתצפיות על הנהר ועל מפל Raukawa.
וואנגאנוי Wanganui, שוכנת על גדת נהר וואנגאנוי, עיר יפה. ראשית נסענו לפארק Kowhai Park, גן שעשועים ציבורי מדהים, היה קשה לעזוב ותכננו לחזור למחרת.
נסענו לג'ון וג'ן איתם שוחחנו טלפונית בצהרים, כדי לקבל פרטים והסברים על ארגון ההיט HIT . הגענו אליהם ומיד הוזמנו לחומוס ולחם ביתי. את שארית הערב כבר העברנו במחיצתם ובמחיצת ביתם מרים וחתנה הישראלי נתן. שמענו סיפורים משפחתיים ונהננו מאוד. אור נשאבה למשחקים שג'ן הוציאה לה, ולא שמענו ממנה שעה ארוכה. ג'ון וג'ן הם נציגי ארגון ההיט באזור. אירגון ה-hit מאגד מספר גדול של משפחות המעוניינות לארח ישראלים מטיילים בניו זילנד. HIT – Hosting Israeli Travellers. הם עושים זאת כי הם אוהבים את אלוהי ישראל ולכן גם אוהבים את הישראלים. הם נהנים לשמוע על ישראל והישראלים עצמם ועושים זאת מכל הלב. הצעירים מבססים לפעמים את רוב הטיול על אירוחים אלו. לנו זה נראה כהזדמנות מדהימה להכיר מקרוב את המקומיים. נהננו מאוד לשמוע גם על העיסוק שלהם, הכנת דבש ולימוד נושא הדבורים לילדי בי"ס, ישבנו עד מאוחר ופרשנו לישון בקראוון שחנה אחר כבוד בפינת החצר.


הטונגרירו מלמעלה

Kowhai Park

אור בבגדי כוורן של ג'ון


חזרה