חזרה

24-28/11/2006 ניו זילנד - וואנגאנוי עד טרק קווין שארלוט






24/11/06 ניו זילנד – וואנגנוי לוולינגטון:

בבוקר נפגשים שוב עם ג'ון וג'ן, עוד סיפורים היסטוריים מעניינים. מסתבר שבין המשפחות הראשונות שהגיעו לוואנגנוי, היה זוג אנגלי שהגיע עם עשרה מילדיו (שניים נוספים נשארו באנגליה), לאחר שיט ארוך ומיגע של שלושה חודשים. המשפחה התיישבה במקום, ובתנאים קשים הקימה חווה. אחד מהילדים של הזוג היה סבא של ג'ון. גם ההיכרות בין סבא וסבתא של ג'ון, האחד בניו זילנד והשנייה ליידי מאנגליה, בזמנים בהם לכל מכתב לוקח 3 חודשים להגיע ליעדו, מעניין ומרתק... אנו מצידנו מספרים ומתגאים בשורשים שלנו...
הזמן עובר, מותחים את הפרידה, עוד ביקור בחנות הדבש המשפחתית החמודה, חיבוקים ויוצאים לדרך. בינתיים גשום מאוד ואנו מוותרים על טיולים בעיר ועל פארק השעשועים מאתמול וממשיכים.

בדרך עוצרים באוהאקאה Ohakea לארוחה ואראל מחליטה להכנס בינתיים עם אור למוזיאון חיל האויר המלכותי של ניו זילנד.

וולינגטון Wellington בירת ניו זילנד, מקבלת את פנינו בשמש קייצית ואנו עולים לנקודת התצפית שבראש הר ויקטוריה Mt Victoria. הנוף מקסים כמעט 360 מעלות של ים מסביבנו. קרוב מאוד שדה התעופה של וולינגטון ומסתבר שזהו גן השעשועים של ערן, קשה היה לנתקו מתצפית במטוסים הממריאים והנוחתים.


בוולינגטון, על הר ויקטוריה

במוזיאון חיל האוויר

עם ג'ון וג'ן




25/11/06 ניו זילנד – וולינגטון:

מתייצבים עם הפתיחה לשעות הנאה רבות במוזיאון הלאומי של ניו זילנד Te Papa. מוזיאון חדשני ותצוגות אינטראקטיביות מדהימות ממחישות התרחשויות שונות על כדור הארץ. אגפים רבים מיועדים לילדים, למשחק והתנסויות. בין הנושאים, תצוגה של התרבות המאורית על כל מאפייניה, הטבע בניוזילנד, הסביבה, העולם ועוד.

השארנו את הקראוון בחניית המוזיאון ויצאנו לסיור בעיר. עברנו בכיכר סיביק Civic Square, והגענו לרכבל ה- Cable Car, איתו טיפסנו עד לקלברן. הנסיעה הזכירה לנו את הכרמלית בחיפה. את הדרך חזרה עשינו ברגל דרך הגנים הבוטניים היפים עם עצירה בגן המשחקים כמובן. נכנסנו בדרך גם לגן הורדים היפה Lady Norwood Rose Garden. עוד קצת שוטטות ברחובות וכבר ממש מאוחר.

מחר עוברים במעבורת לאי הדרומי.


Lady Norwood Rose Garden

Cable Car

בודקים כיצד לחץ תת קרקעי יוצר תזוזה על פני כדור הארץ






26/11/06 ניו זילנד – עוברים לאי הדרומי, לפיקטון:

כדי לא להלחץ בבוקר, הזמנו מעבורת לאחת בצהריים. הכנסנו את הקראוון עמוק לבטן המעבורת הענקית ועלינו לשבת בקומות העליונות. מזג האוויר היה די סוער ברב השיט, מה שגרם גם לדבר הענק הזה להיטלטל מצד לצד. הבנות הגניבו מדי פעם מבט מודאג לעברנו. צפייה בסרט נרניה, מדי פעם יציאה לשאיפת אוויר ומראות המפרצים המדהימים של האי הדרומי ושלוש וחצי שעות השיט חלפו.

מגיעים לפיקטון Picton מעט לפני סגירת האינפורמשיין. פקידה זריזה ואנרגטית יורה לעברנו פרטים רבים מאוד לגבי האפשרויות בטרק קווין שארלוט. אנו לוקחים את הררי המידע והדפים ומבטיחים לחזור בבוקר לאחר עשיית שיעורי בית.
את שארית הערב מעבירים בהתארגנות למחר ובעיקר בתקווה למזג אוויר יפה.


מתקרבים לאי הדרומי

מתרחקים מוולינגטון

המעבורת




27/11/06 ניו זילנד – טרק קווין שארלוט:

אורכו של מסלול ההליכה קווין שארלוט Queen Charlotte Track, הוא 71 ק"מ בין Ship Cove לאנקיווה. הוא נוח מבחינת פיזור נקודות לינה לאורכו והאפשרות להיעזר בכלי שיט Water Taxi, כדי להגיע ולבצע קטעים מסוימים ובכדי להעביר תיקים למקום הלינה. אנו נבצע כמובן רק חלק קטן ממנו.
מיד עם הקימה, הסטנו וילונות בקראווננו הקטון וראינו שמזג האוויר נאה. התארגנו במהירות והתייצבנו עם פתיחת הדלתות באינפורמישן. הסתבר שתיכנונים לחוד וביצוע לחוד, בבקתה בה תכננו לישון אין מקום בגלל טיול של בי"ס. שיננו תוכניות, הזמנו מקום בבקתה באזור אחר של הטרק הענק והסעה. האזור הרבה יותר גבוה ומצריך טיפוס רב מצד אחד, אבל מצד שני קצר יותר. עוד כמה דקות התארגנות ורצים לספינה. עוברים כמובן דרך גן שעשועים, מה שמאלץ אותנו הפעם לשכנע את אור לוותר, דבר שכמובן לא מתבצע, מה שגורם לנו לסחוב אותה משם בכוח.

הגענו בריצה לסירה והיות שעכבנו את הסירה שלוקחת את האנשים לשיט של 9:30, אז היא שטה ואנחנו קבלנו ספינה פרטית יותר גדולה. התענגנו מהשייט הקצר והפרטי, שטנו בין האיים, בתוך המפרצים היפים והגענו להתחלת קטע הטרק שלנו בTorea Bay . השארנו שני תיקים גדולים בספינה, אותם יעבירו לבקתה שהזמנו. התחלנו לעלות בעלייה תלולה מאוד למקום ההתחברות לטרק הראשי. למעלה הנוף משגע ביופיו. מתחברים לטרק וממשיכים בעליות רציניות. בהתחלה אירגונים, אור רוצה בקבוק, לתיק יש שפיצים ולזאת כואב העקב... אבל לאט לאט כל הארגונים נגמרים, הכאבים נפתרים ואור נרדמת אז בכלל תפסנו שוונג ועברנו את העליות הקשות של ההתחלה. לאורך כל הדרך נופים יפים של המפרץ. בכל פינה חשופה יוצאת מפינו קריאת "קואלאאאדייה", הקריאה המשפחתית שלנו להתפעלות שהתחילה עוד באוסטרליה בעיוות מ"וואלה איזה יופי"... לוואלללללה.... והפך בהמשך ל"קואלאאאדייה!!".
הגענו לפסגה, אז פינקנו את עצמנו בהפסקת אוכל טעימה, יושבים בגובה של כ420 מטרים מול נוף המפרצים המדהים. כשקמנו להמשיך כמובן אור התעוררה וגילינו שיש עוד עליות ... אבל הם נגמרו מהר. הגענו לירידה היותר קלה כשתוך כדי הליכה אנו נותנים שמות לאיים שבמפרץ, כמו שנותנים לעננים: אחד חיפושית, אחד רגל של ציפור עם הרבה אצבעות ואחד (דימיון של אבא) דובי מוזר כזה, שרק אבא הצליח להבין, שוכב על בטן עם ראש בגב... עוד הפסקה, והנה בלי לשים לב הגענו לפניה שמתפצלת ומרחיקה אותנו מהמשך הטרק, אבל אנחנו שמחנו כי היא הובילה אותנו לבקתה שבה נישן באכסניה Lochmara Lodge.

הלכנו עוד ארבעים וחמש דקות בירידה מתישה והגענו לשער עליו תלויים נעליים, סנדלי שורש, כפכפים מנצנצים וכ'ו.. שמחה רבה כשראינו שהאכסניה נחמדה ודומה למלון. נכנסנו לכמו כפר קטן, לתוך שדה ערסלים נוחים, הבטחנו להם שנחזור אחרי שעה מנוחה בבקתה, ואכן חזרנו. אחרי שעברנו מצאנו את הבקתה שלנו בכל אזור האכסניה המבוכי, והמלא חיות ודברים נסתרים ומעניינים. הבקתה משקיפה לנוף מקסים של המפרץ, ובתוכה מצאנו את שני התיקים הגדולים שלנו.
שעת מנוחה בהחלט הספיקה, אך קודם רצנו לחוף לקחת סירת משוטים. התנדנדו מול הנוף בנדנדת גלגל. אמא ואור נשארו להסתכל ולהתנדנד בחוף, אני ואראל חתרנו ואבא ישב מקדימה ופיקד. אחרי כמה דקות, לא משנה כמה הוא הראה איך חותרים, כמה הוא אמר "לחתור בתיאום" וכמה הוא צעק "היי הופ" אנחנו נשארנו במקום. אבא ירד מהסירה כשתוך כדי אני ואראל מנסות לברוח, כדי שלא יצליח לרדת. אבל בגלל אי התאום שלנו, לא ממש הצלחנו... אבא ירד, קצת הצלחנו לחתור ולהתרחק. כשניסנו לחזור חזרה קצת הסתבכנו, אבל לבסוף הצלחנו אחרי שכמעט נתקענו בסירת מנוע שקשורה לחוף. בזמן שאנחנו הסתבכנו לעבור את החבל של סירת המנוע, אמא ואבא נהנו על החוף מההצגה המצחיקה שעשינו להם במים. אחרי כמה סיבובים של שלוש מאות שישים מעלות במקום הגענו לחוף איך שהוא.
המשכנו בטיול בכפר הזה, מצוידים במפה ואוכל לכל החיות שהתברר שזה דוחן (אוכל של תוכים). נכנסנו לכלוב הגדול של התוכים אבל הם לא התלהבו, כי היה להם מספיק אוכל מפוזר בשטח. אחרי מנוחה בערסל המשכנו, והבנו שגם ארנבים לא אוהבים דוחן וגם לא החזירים. מי שכן שמח לאכול, זה התרנגולות. בשמחה הם התנפלו עלינו וגמרו לנו כמעט את כל האוכל. המשכנו לטייל וראינו פוסום ועוד ציפורים. נכנסנו לאזור הלטאות, ובין חמשת הכלובים שלהם מצאנו רק בכלוב אחד לטאה ירוקה וחמודה. בכל הכפר מסתתרים "אנשי הפונגה", אלו עצי שרך רכים שעצבו את הגזעים שלהם בצורת אנשים. מהרנו לתור שלנו בג'קודי החם. ג'קוזי פרטי ונסתר בתוך חדר צופה לנוף ים. המים בחום לוהט. אני ואור אהבנו יותר לעשות חליקות על המים שהרטבנו ליד הג'קוזי...

הגענו לחדר והתרחצנו בכייף. תכננו שעוד מעט נלך לראות את התולעים הזוהרות כשתרד החשיכה. אך התוכנית השתבשה כשאבא ואמא נרדמו במיטה שלי ושל אראל. בינתיים אני אראל ואור עשינו מסיבה. התוכנית הייתה שנרדים את אור (במיטה של אמא ואבא בלית ברירה), ונעשה לנו לשתות תה. אבל גם זה השתבש כי אור לא רצתה לישון לבד, אז רק שכבנו איתה כדי שהיא תרדם. אלא שאנחנו נרדמנו והיא שרק חיכתה להזדמנות שאף אחד לא יגיד לה לא להיכנס, רצה לאמא ואבא בחדר השני. אנחנו ישנו מצוין כל הלילה, גם אמא ואבא ישנו, רק קצת מכווצצים אבל בסדר.



28/11/06 ניו זילנד –– טרק קווין שארלוט:

קמנו לאיטנו, בחוץ גשם ורוח ואנו מוטרדים מההמשך. אבל מזג האוויר משתפר במהירות וכשאנו יוצאים לדרך יש רק מעט רוחות והשמש זורחת למעלה.
לאחת כואבת הבטן, לשנייה כואב הגרון והשלישית רק מתנגדת לשבת במינשא. חוזרים ומטפסים לאיטנו את כל הדרך למעלה חזרה להמשך הטרק. בהמשך היו עוד כמה עליות קלות ואז התחילה הירידה. הנוף מקסים ואנו עוצרים כל פעם לצילומים. ממשיכים במסלול יפה בתוך יער כשאנו מקפצים בין שורשי העצים. הגענו למזח בMistletoe Bay , כשעה לפני הגעת ספינת האיסוף. שם התיישבנו לפיקניק כייפי, השתכשכות במים ונסיונות לסלק את הברווזים שחשבו שאנו יכולים לשמש להם למאכל. הספינה הגיעה בזמן, והשיט חזרה היה נעים. אבא התחבר עם הקברניט, קבל הסברים על השיט ושמח לקבל לידיו את הגה הספינה ולהוכיח ביצועי שיט... סיימנו בזאת טרק של יומיים שבהחלט היה מבחינתנו חוויה מתקנת ופותח תקוות אופטימיות לטרקים הבאים.

חזרנו לחוף, לטיילת ולגן המשחקים, לשמחתה של אור ושל עשרות השחפים והברווזים שזכו לארוחה דשנה של לחם ישן.

בערב, בעודנו אוכלים את ארוחת הערב נשמעה לפתע אזעקה. אנו מייד מסיטים וילונות, רואים רכב אחד או שניים יוצאים מהקמפינג ומתחילים לעלות השערות לפשר העניין. מיד גם מחשבים היכן כדאי לשבת בקראוון. המסקנה, שחדר השירותים המשמש כעת כמחסן הוא בעל הקירות הפנימיים הרב ביותר... כמורגלים בעניין רצינו להדליק את הטלביזיה, אולי יהיה מבזק חדשות, אבל לאף אחד לא התחשק לקום ולחפש את השלט בו השתמשנו עד כה רק כפעמיים ולא נודעו מאז עקבותיו.... העלנו השערות לגבי מתקפות טילים, אבל אז נזכרנו שאין לניו זילנד אויבים. אז אולי התפרצות וולקנית, השלווה מסביב קצת הרסה את התיאורייה... טוב, לאחר שגמרנו לאכול ולסדר, החלטנו שאי אפשר להישאר כך מסוקרנים וצעדנו למשרד הקבלה לבירורים. הפקיד היה בהלם שמישהו בכלל בא לשאול, והסביר שמדובר במתנדב שמפעיל את האזעקה כשיש איזושהיא שריפה באזור. ערן מצידו הסביר שבמקום ממנו אנו באים, אזעקה כזו מרמזת על דברים גרועים מאוד, הפקיד לא הבין לגמרי במה מדובר וחזר בשלווה ניו זילנדית אופיינית לעיסוקיו. גם אנו חזרנו לעיסוקנו, מי לקראוון ומי לשולחן הסנוקר. הבנות שכבר הובסו בידי עלמים צעירים בני לאומים שונים החליטו שלא עוד, ופתחו במחנה אימונים אינטינסיבי לקראת תחרות הסנוקר הבאה. יש התקדמות והן משתפרות בהתמדה לקראת ייצוג ישראל באירוע הבא.


Lochmara Lodge

הפסקת אוכל מול הנוף

שיט פרטי לתחילת הטרק
חזרה