חזרה

1/9/2006-5/9/2006 אוסטרליה- ארלי ביץ' למקיי



1/9/06 אוסטרליה- ארלי ביץ':

מזג האויר משתפר ואנו מעבירים יום נינוח בקמפינג, קפיצות על הכריות, גולף, כדורסל, מתקנים.... ויציאה להסתובבות בעיירה.




בגולף

בגולף

קפיצות על הכרית




2/9/06 אוסטרליה- ארלי ביץ' לאיי וייטסאנדיי:

אחרי השיט המקסים הקודם במישן ביץ' היינו שאננים (מדי כנראה) ויצאנו לשיט ליומיים עם 2 לילות. ההתחלה הייתה מבטיחה. הסיפורים על איי וייטסנדיי Whitsunday Islands מתארים איים וחופים מקסימים לשהות ולשנירקול, החוף Whitehaven Beach חוף צחור של 7ק"מ, אומרים שהוא החוף היפה ביותר באוסטרליה ומהמצולמים ביותר.

הרוחות היו אמורות לרדת (הן כנראה לא שמעו על כך) לכ- 10 קשר, שכרנו הפעם חליפה מתאימה לאור עוד על החוף, ואור מיד עם העלייה לספינה התלהבה ונהנתה. היינו סה"כ 10 (2 היו צריכים להצטרף כבר באי הראשון), כלומר, משפחת טילבור ועוד 5 אנשים. השיט התחיל נחמד, וכאן בדיוק הנחמד הסתיים.

דיי בהתחלה ערן ואני חלינו במחלת הים, ערן קבל זאת ממש קשה עם רעידות בגפיים. לנטע היו גם מדי פעם רגעים של הרגשה לא טובה. אראל, אור ושאר הצעירים (שחגגו במסיבות יום קודם) נרדמו כמעט מיד. וכך ישבנו שלושתנו (נטע, ערן ואנוכי) עם בחילות, על הירכתיים עטופים במגבות שהצוות עטף אותנו בהן, מנסים להסתכל כל הזמן על האופק ומדי פעם להעיף מבט על ערן הנאנק וסובל מאוד. ערן פצח בסדרת הקאות שקצת הקלה עליו, אנוכי הצטרפתי אליו מדי פעם וחיכינו, לא ידענו למה. כל הזמן הצוות הבטיח שעוד מעט הים ירגע והגלים לא יהיו כה גבוהים, אבל זה לא עזר לתחושתינו ומסתבר שגם לא להתנהגות הגלים.

סוף, סוף עברו כ 3 שעות והגענו לחוף, אראל ונטע לבשו מיד את חליפות הצלילה ויצאו עם השאר לשנרקל. ערן הלך קצת לשכב בחדר ואני קיויתי שעכשיו בעגינה ליד החוף המצב יסתדר. הסחרחורות והבחילות לא חלפו, הספינה ממשיכה להתנדנד, אמנם מעט אבל עדין מספיק בשביל ההרגשה הרעה. ערן חזר לסיפון ונראה רע מאוד.... בינתיים גם נטע לא ממש שנירקלה כי השנורקל היה פגום, וראינו אותה עושה תנועות משונות מהחוף (שהסתברו, כבואו לקחת אותי).

חשנו שאנו רוצים לצאת מכאן ויהי מה. בקשנו לצאת עם הסירה שמביאה את 2 האנשים הנוספים שצריכים להצטרף לטיול. קבלנו אישור והתחלנו להתארגן ליציאה. טוב לא ממש עשינו משהו, אנו ישבנו והצוות הביא את הבנות עזר להן להתארגן וארגן את כל הציוד שלנו, אנו רק הסתכלנו עליהם בעיניים חולות.

הסירה שהגיעה היתה מהירה יותר (כשעה שיט) אבל בגלל גודלה, או שמה קטנוטה, היא קופצת הרבה יותר. זאת היתה שעה מוזרה ביותר, אראל ונטע המקסימות לקחו אחריות על אור וכך ערן ואני התפנינו לחגוג לעצמנו את השיט בהקאות לסרוגין אל מעבר לירכתיים. לבסוף גם השעה הקשה הזו הסתיימה, גררנו את עצמנו למרינה חיכינו למונית שהביאה אותנו לפתח הקמפינג. גם משם גררנו את עצמנו ואת מטלטלינו ברחבי הקמפינג עד לקראוון שעמד (כמובן דוקא) בקצה מרוחק מאוד לשמירה. רחצה קצרה מכל הג'יפה, ומיד ערן ואני הטלנו עצמנו למיטות בלי יכולת תזוזה. מיותר לציין שאת ערן לא עניין היכן הקראוון חונה, מותר או אסור, לא מחובר לחשמל או מים....
למזלנו אראל ונטע היו פשוט מדהימות דאגו לאוכל להן ולאור ולקחו אותה לישון איתם הלילה.




נטע ואראל בדרך לשנירקול

אור מתלהבת מהחדרון שלנו

הספינה בה שטנו , עדין עוגנת במרינה


3/9/06 אוסטרליה- קייפ הילסבורו:

קמנו לאיטנו, עדין עם כאבי ראש, מנסים להסביר לעובד הקמפינג מה אנו עושים באזור האסור. למראינו הוא הבין מהר מה קרה וחייך בהבנה.
התארגנו, הבנות אכלו, ויצאנו לדרך, ההחלטה היתה להמשיך למקום אחר ושם להתאושש. נטע הפעם ניוותה, ושתי שורות במדריך הלהיבו אותה למקום עם חופים, יערות, חולות ומסלולי הליכה. השילוט לא היה ברור, אבל עם קצת עזרה ממקומיים מצאנו. הגענו לפארק קייפ הילסבורו Cape-Hillsborough. מקום מקסים, בדיוק לטעמנו. פארק חופי קטן ובתחומו קמפינג על חוף הים. מיד נרשמנו, נכנסנו והתחלנו להרגע. בעיקר עשינו כלום. הבנות קראו, שחקו, בנו ארמונות בחול, וגולת הכותרת קנגרואים חופשיים בקמפינג.

אחר הצהריים עלינו בדרך יפה מלאת מדרגות תלולות לאנדרוז פוינט Andrews-Point . הבנות שחקו כל הדרך ב3 פיות, כך שאור עלתה את כל הדרך במהירות ואנו השתרכנו אחריהם. למעלה היתה תצפית מדהימה על החופים ואל האי Wedge-Island שבתחום הפארק.




נטע על חוף הים

תצפית על האי מאנדרוז פוינט

הקראוון נכנס לעגינה בקייפ הילסבורו


4/9/06 אוסטרליה- קייפ הילסבורו:

בלילה כשקמנו לשירותים נתקלנו בקנגרואית ובנה התינוק, מתוק מאוד. טיל בקר על החוף, מרגישים כבר הרבה יותר טוב, ממשיכים בשגרת העצלות. קריאה, ליטוף קנגורו, משחק בחוף....
נטע: ליד המקפצות פגשתי את ריינה, ילדה אוסטרלית חמודה. הלכנו יחד לים לשחק בחול. בנינו ארמון רב קומות ובסוף לפני שהספקתי להגיד משהו היא ואח שלה קפצו והרסו את הארמון. אחר כך נכנסנו קצת לים.

החלטנו לעבור לאי וודג' Wedge-Island (לא, לא להסתכן שוב בעליה לסירה), טיול שאפשר לעשותו רק בשעות השפל, שכן אז מחברת בין האי ליבשה לשון יבשה. בדקנו, שעת שיא השפל היא 2:30 בצהריים לכן ניתן לטייל שם בין 12:30 ל 16:30. התארגנו ויצאנו לדרך.

נטע: התחלנו ללכת על החוף וראינו המון סרטנים קטנים. פתאום הסתכלנו על הרגליים ראינו והרגשנו שהן תקועות בתוך בוץ טובעני. היה קשה לעבור, מדי פעם נתקעה נעל בתוך הבוץ. הגענו לאי מלוכים לגמרי. ראינו מרחוק לגונה עם מים כחולים וצלולים ורצינו להגיע אליה ולהשטף. הלכנו והלכנו על סלעים חלקים ודוקרים והלגונה רק התרחקה, ראינו בדרך אלמוגים שנחשפו בגלל השפל. החלטנו לוותר על רעיון הלגונה כי הזמן התחיל לעבור ולא רצינו להיתקע על האי. חזרנו שוב דרך הבוץ ורצתי למים להשתכשך ולהשטף.

בערב עשינו קומזיץ קטן, וצלינו מרשמלו על מקלות. המרשמלו הזה לא נשרף רק הופך לדביק והשכבה הראשונה הופכת למגעילה. עוגיות טים טם סדרו את העניין.




על האי וודג

מתבוססים בבוץ

טיול לאי במקום שהיה קודם ים




5/9/06 אוסטרליה- מקיי:

בעוד אנו מתענגים על השלווה והעצלנות מסביב עסוקים רבים בדיג. כולם מתלהבים להציג את שלל חכתם, ואנו תמיד עם מילות הערכה. שכנינו ממול מאוד מתלהבים מהכריש שנתפס, "כמעט" (טוב,לא ממש היו צריכים להתחנן, היתה התלהבות גם מהצג הנגדי) מאלצים את ערן להצטלם עם השלל הנכבד.
למרות הזמנות נלהבות להשאר ולהצטרף לארוחת דגים בערב, אנו לבקשת הבנות ממשיכים.

נסענו לטחנת הסוכר בפארלי. זוהי עונת הקציר של קנה הסוכר ומסביב כל הזמן רואים את שדות הקנים ואת הקרוניות המסיעות את הקנים לטחנות. החלטנו להצטרף לסיור הסבר וטעימות בנושא. התאכזבנו כשחיכינו קבוצה שלמה בבגדים ארוכים ונעליים (לפי בקשה) מעל כחצי שעה ואף אחד לא הגיע. הסתבר שהיתה אי הבנה.

המשכנו למקיי Mackay לקמפינג נחמד, שוב על שפת הים.


בקמפינג

תצוגת שלל הדגים, הכריש מימין
חזרה