חזרה

17/08/2010 מונטנגרו- פראסט. קרואטיה- דוברובניק



הבוקר השכמה מאוחרת ויש מי שהספיק לבלות בבריכה, בים או בחדר הכושר. ארגון סופי של התיקים, העמסנו אותם על האוטובוסים ונסענו לשיט במפרץ קוטור.
יצאנו לשיט מהעיירה פראסט Perast. שיט מהנה כשמסביב הרים גבוהים המגיעים עד קו המים, ולאורך גדות המפרץ עיירות וכפרי דייגים ציוריים. השיט במים כחולים ושקטים, היו קצת גלים שנוצרו ע"י כלי שיט אחרים, סה"כ עבר בשלום. בסמוך לגדות המפרץ פזורים מצופי פלסטיק רבים המחוברים לחבלים המקיפים שטחי גידול צדפות למאכל.
הפסקה ראשונה בצענו באחד משני האיים שנמצאים מול פראסט- "גברתנו של הסלעים" Our Lady of the Rock. זהו אי מלאכותי שנבנה לאחר ששני ספנים מפראסט מצאו את תמונת המדונה. הם נדרו נדר ש אם יחזרו בשלום מהמסע, יבנו כנסייה שתוקדש למריה הקדושה. התמונה חוללה נסים, וספינתם וספינות אחרות חזרו בשלום ממסעותיהם. הם השתמשו בשברי אונייה טרופה כבסיס, וספנים מהעיירה החלו להניח עליה סלעים שהביאו בסירותיהם מהחוף. במשך מאתיים שנים הובאו הסלעים ואז נבנתה הכנסייה על האי שנוצר. בכל קיץ ב22 ביולי, חוגגים התושבים במשט של כל הסירות לאי. בכנסייה הרבה פריטים שהובאו כמנחה ע"י אמהות המלחים שיצאו למסעות בים, וע"י כלות מכל העולם שבאות להתחתן בכנסייה זו.

בהמשך השיט המהנה הפסקה נוספת לקפיצות והשתכשכות במים.
בסיום השיט חזרנו לפראסט ושם אכלנו צהריים על גדת המפרץ כולל סיכום המסע.
נסענו לעבר דוברובניק, בדרך שוב עוברים במעבר הגבול לקרואטיה.
נוסעים לאורך החוף היפה לדוברובניק לביקור חוזר מבחינתנו. ליד שער פולה פגשנו את מתי להדרכה בעיר העתיקה. מתי יליד המקום, סיפר על עצמו בחורף 1991 בן 14 עם חברים מסתכלים על הפגזים המנסים לחדור את החומה העבה בכיוון היבשת ולא מצליחים.
כשהמצב נהיה מסוכן המשפחה קנתה כרטיסים ל3 שבועות לישראל. לא האמינו שהעיר תהיה בהסגר שנתיים, לא היה מים וחשמל שנתיים ותיירים לא הגיעו כמעט 10 שנים. כשנרגע כאן הוא חזר. הוא ספר על העבר כשהמקומיים ראו שהיהודים שהגיעו לאחר גירוש ספרד היו הגונים, וקיבלו אותם כשווים. הוא מחשיב את דוברובניק כעיר הנוצרית הטובה ביותר למגורי יהודים בכל אירופה. דוברובניק היא עיר שבמרוצת השנים הפעילה דיפלומטיה, גישור ושוחד אך לא אלימות. עיר עם הצלחה כלכלית. נכנסנו לעיר העתיקה לרחוב הראשי הישר וגדול וממנו יוצאים שאר הרחובות, צדדיים וקטנים יותר.
התעניינו בתיירים המוזרים המנסים בזה אחר זה, להיעמד על בליטה בקיר ממול. ממתי הבנו שזה סך הכול אגדה אורבאנית של 50 השנים האחרונות, הבליטה היא ראש של מרזב במנזר הפרנציסקאני שהילדים המקומיים היו מנסים להיעמד עליו ולהוריד את החולצה רק כדי להרשים את הנערות. הסיפור האמיתי שזו עיר של סוחרים, כל 3 חודשים הייתה ביקורת מס הכנסה של השלטונות. אם מישהו רצה להלשין על תושב שלא משלם כחוק, היה רושם בפתק ודוחף לפי המרזב. הפקח היה אוסף את הפתקים ממרזבי הכנסיות.
המשכנו ברחוב הראשי וראינו את הרחוב היהודי שמסמל כמה קבלו את היהודים שגרו ממש במרכז, קרוב לבנק ולנמל. בהמשך, הרחוב הראשי מסתיים בקתדרלה של דוברובניק. נותרו כשעתיים להסתובבות חופשית בעיר. היות שכבר בקרנו על החומות אנו העדפנו "ללכת לאיבוד" בסמטאות היפיפיות של העיר. שוב אור מוצאת את התוכים ולא מסכימה להיפרד מהם עד שאנו כבר ממש לחוצים להגיע למפגש חזרה עם הקבוצה.
הקבוצה נוסעת לשדה התעופה. אנו נפרדים מהקבוצה המדהימה שהתגבשה בטיול, ויורדים בדרך בצבטאט. פוגשים את מרה שמסיעה אותנו לאותה דירה מקסימה מלפני שבוע. אור יושבת ומציירת את כל הג'יפים שהשתתפו וכשעלי חוזר אלינו לאחר שליווה את הקבוצה, היא מגישה לו את הציור במתנה.
מתארגנים למחר, חוששים לקראת הטיסה המשונה הביתה, טיסה צפונה לפרנקפורט קונקשיין של כמעט 9 שעות וטיסה דרומה לישראל. מכינים מחשב, תשבצים, ספרים וקלפים כדי לעבור בשלום את הזמן בפרנקפורט. מחר ב10 בבקר מגיע דני לקחת אותנו לשדה התעופה.


מבט על האי "גברתנו של הסלעים"

קופצים למים

מבט על העיר העתיקה של דוברובניק

חזרה