חזרה

18/08/2010 גרמניה- פרנקפורט



טיסה קצרה ואנו בפרנקפורט. קצת דיונים ומחליטים כהמלצתו של שוקי לצאת ברכבת למרכז העיר לעלות למגדל הגבוה, לאכול נקניקיה ועוד...

מפקידים את המחשב ושאר ציוד לא הכרחי בשמירת חפצים, ועולים על רכבת למרכז. עולים לפני הקרקע, אנו המבוגרים עוד מנסים להסתכל סביב להעריך את הכיוון הנכון למגדל הגבוה או לאיזה אתר מעניין. רוצים לשאול את העוברים ושבים אבל מגלים שאין עם מי לדבר. בנות העשרה גילו שאנו במרכזו של מדרחוב ענק עם חנויות אופנה ענקיות של מספר קומות כל חנות, ופשוט מטילות ווטו על כל מגדל, קתדרלה ואפילו מסעדה.
בשעות הקרובות נראו שתי בנות שועטות ממעמד בגדים אחד לשני נדהמות ממחיריהם, כל בגד בין 3-6 יורו (אנו בעיצומו של הסייל). מבוגר אחד מחפש מקום להניח את ישבנו ולשחרר כמה אנחות, ושני מנסה לבדר את אור, לרוב, איך לא, עם היונים ברחוב, ומדי פעם גם חוטא במדידת בגד כזה או אחר.
לקח 3 וחצי שעות עד שבטנה המקרקרת של נטע הכריעה אותה וסוף סוף בקשה לחפש מסעדה. מצאנו מסעדה תיילנדית עם מנות ענקיות וטעימות לכולם. לפתע, באחד מההעברות המרק הענק בינינו מתיישב לידינו גבר ושואל אם המרק לא טעים. מסתבר שהוא ישראלי מהקריות, נמצא כאן כבר 20 שנה והוא בעל המסעדה, השיחה מתארכת... לבסוף גם מזמין אותנו לקינוח טעים מאוד של בננות עטופות בבצק וטבולות בדבש.

מתחילים לצעוד לכיוון תחנת הרכבת, עוד עצירה בחנות למזלנו, כי גילינו שכרטיס האשראי נשאר בחנות הקודמת. קניות אחרונות ומזדרזים לרכבת בדיוק לטיסה הביתה. לסיכום קוניקשיין מוצלח ופורה לדעת רוב המשפחה.
להתראות בארץ.


ילדה שמחה וצוהלת

מיד ביציאה מהרכבת- עוד הספקנו להגניב מבט, מצלמה

במסעדה התיילנדית

מוכנות לעצור ליד הפסל רק כדי להפגין את האוצרות שנרכשו

חזרה