חזרה

קרואטיה- קראפינה וטרקושצ'אן 17/07/2010



כשקמנו בבוקר הקראוון כבר חיכה בחניה, ערן השכים קום ב 5:00 קבל אותו כולל תדרוך הפעלה.

ארוחת בוקר קלילה ואנו כבר מעבירים את כל הציוד לקראוון. קופצים שוב לסופר הקרוב וקונים מכל טוב. אנו מחליטים לסדר את הקראוון יותר מאוחר ונוסעים לקראפינה Krapina.
עוצרים בלשכת התיירות כדי להבין (בהמשך לנסיונות שכבר היו אתמול) שאנגלית זה לא הצד החזק של תושבי קרואטיה. בעזרת כמה מלים בודדות הצלחנו להבין שאין קמפינג בכל האזור, טוב עם זה נתמודד כבר יותר מאוחר.
המשכנו לאתר האדם הניאנדרתלי והמוזיאון לאבולוציה Muzej Evolucije. המוזיאון היה מאוד נחמד, ומעניין. במערה שבאזור נחשפו שרידי עצמות של יצור אנושי קדמון שחי לפני כ150,000 שנים ונעלם לפני כ30,000 שנים. החוקרים סוברים שאלו אבות האוכלוסייה במרכז אירופה, שהיה לפני האדם המודרני ה"הומו סאפייאנס". סביב זה נבנה כל המוזיאון, כשהוא מתאר את התפתחות האנושות מהמפץ הגדול לפני 75ביליון שנים עד ימינו. המוצגים והתיאורים מעניינים ומוצגים תוך הדגמת החיים והדמויות. מוצג אחד אפילו הגיע מישראל (רשום מ CABERA היות שאנו לא מכירים עיר כזאת בארץ אנו משערים שזה עיוות של חדרה לפי הסימון במפה המצורפת) מדובר בעצם ההיואיד הנמצאת באזור הביטוי בגרון. מציאת עצם זאת פותחת לחוקרים פתח לסברה שכבר בתקופת ההיא האנשים יכלו להפיק קולות. המסלול המשיך מחוץ למוזיאון, במסלול ביער עם פסלים בגודל אמיתי של האדם הקדמון והחיות שהיו כאן.

לאחר מכן נסענו בכבישים פנימיים ויפים לטירת טרקושצ'אן Trakoscan. כשהשומר חייב אותנו על חניה ואמר שזה ל24 שעות עלה הראיון שכבר נישן כאן על שפת נהר הדראווה. הכנו ארוחה ראשונה בקראוון ונכנסנו לטירה, התרשמנו מפריטי הריהוט העתיק (לדעת נטע הכל חיקוי ולא שווה...), תמונות היסטוריות, הנוף ועץ יוחסין של המשפחה המפוארת. המשכנו לאגם בנוף מקסים הנמצא מאחורי הטירה.

המקומיים המליצו על פסטיבל מוסיקה שמתקיים בעיירה סמוכה, אבל נטע לחצה שנסדר קודם את הבגדים בארונות. בשלב זה התגלה שלמרות ששלחנו אותה 3 פעמים לנפות מחצית מהבגדים שארזה לנסיעה, עדיין הארון שלה מלא וחגיגי ביותר ונראה שכמעט ולא השאירה כלום בבית. אחר כך באו ניסיונות הרחצה בתוך ומחוץ לקראוון. וסוף סוף יצאנו לביקור בפסטיבל המוסיקה. תזמורות נגנו ואנשים רקדו ומסביב דוכנים.
חוזרים לחניה להתארגנות לילה...


פסטיבל המוסיקה

טירת טרקושצ'אן

המשפחה הניאנדרטלית


קרואטיה- קארלוביץ וסלוני 18/07/2010



לאחר יום יחסית חם אתמול, לילה סוער של גשם, ברקים ורעמים, קמנו מאוחר לבוקר קריר אך יפהפה, התארגנו ויצאנו בסביבות 11 בבוקר. הכיוון דרומה לשמורה המפורסמת ביותר של קרואטיה.
הרוב עדין מנומנמים כשאנו עוברים בקארלובאץ ורואים בחטף, בתוך מגרש נטוש שלידו בניינים מחוררים, מין גרוטאת טנק ומטוס ומיד עוצרים. מיד עוצרים עם קראוון זה כמה מאות מטרים עד שמוצאים חניה מתאימה ונוחה, אך לא מוותרים. חוזרים למגרש ומגלים תצוגת כלי נשק ממלחמת האזרחים העקובה מדם שהשתוללה מ1990 כאן. מטפסים על הטנקים, נגמשים ותותחים, ערן מסביר על המטוס החצי מרוסק...

ליד המגרש מבנים נטושים מטים ליפול ומחוררים מאותה מלחמה, אנו כמעט לבד בשטח ומחליטים לעלות לאחד המבנים שנראה שיש שם משהו. כשלפתע מגיעים שני בחורים יוצאים מהאוטו עם מעין רובה מקוצר שמים אותו בידיה של נטע הנדהמת ומזמינים אותנו להיכנס ולהתנסות. מסתבר שהם מפעילים שם מרכז ל"קליעת אוויר רכה", התנסינו בקליעה למטרה של כדורי פלסטיק קטנים, כולם התלהבו. ערן בתורו נעמד בעמידת ירי "מקצועית" ותשובתו להתעניינותם שהיה קצין בצבא הישראלי מיד הפכה אותו למבין גדול ולוחם ...
הבחור השתתף באותה מלחמת אזרחים. שוחחנו על כך ארוכות, במיוחד לאור העובדה שאנו מישראל. תמהנו איך הם, ששייכים כולם לאותו עם סלבי נלחמו כך זה בזה במלחמה שגבתה כ250 אלף חיילים ואזרחים. הוא טוען שהכול בשל מתח דתי.
בעצם הקרואטים, הסלובנים והמונטנגרים (ביחד עם הסרבים, הבוסנים והמקדונים) הרכיבו את מדינת יוגוסלביה לשעבר. כולם שייכים לעם הסלבי-דרומי לכאורה בעלי מכנה משותף המהווה לדעתינו מתכון בטוח ליחסים טובים. אך מסתבר שהם שונאים זה את זה שנאת נפש, בעיקר הקרואטים והסרבים. הם הצליחו לחיות כמדינה בזכות מנהיג מעולה, מוערץ וכריזמתי, יוסף ברוז הוא טיטו, שאיחד את כולם לאחר ששחררם מהנאצים. כעשור לאחר מותו ב1990 השנאה, המתח, התפרקות ברית המועצות והמצב הכלכלי הגרוע הביאו לפריצת מלחמת אזרחים עקובה מדם. ב1995 בעקבות לחץ אמריקאי חתמו נציגי האזור על הסכם דייטון להתפרקות יוגוסלביה לחמש מדינות: סלובניה, קרואטיה, בוסניה-הרצוגובינה, מקדוניה ויוגוסלביה החדשה (שכללה את סרביה ומונטנגרו). אך רק ב2001 פסקה הלחימה לגמרי. ב2006 גם מונטנגרו וסרביה הכריזו על עצמאות.
הוא סיפר על התותח שראינו, תותח 135 מ"מ שיחידה במרחק 10 ק"מ מהגבול הסלובני קיבלה בתרומה מהצבא האמריקאי. הוא היה ביחידה שהוצבה ממש במאזור המגרש שהיינו בו והסרבים ישבו מאה מטר משם. אותה יחידה מסלובניה החלה לירות ובמקום בסרבים פגעו בהם. הם התקשרו אליהם ובקשו שיפסיקו מיד את הירי הנוראי והבטיחו שגם הם לא יירו לעברם... הוא סיפר על התותח שראינו, תותח 135 מ"מ שיחידה במרחק 10 ק"מ מהגבול הסלובני קיבלה מהצבא האמריקאי. לתחושתו עדין קיים מתח רב באזור ואין לדעת מה עלול להתפתח. סיימנו כמצופה בתקווה משותפת לשלום אצל כולנו.

המשכנו ונסענו לסלוני לרובע ראסטוק שבין בתיה זורמים ערוצי נהר קוראנה. אנו מסתובבים בין הבתים שבחצרותיהם מפלי מים, בריכות ואיים קטנים. אנו מיד מדמיינים כיצד זה לחיות כך, כשיש לך מפלון ובריכה טבעית צמודה, מקסים.

ממשיכים לקמפינג נחמד (ושמו, איך לא קוראנה), קרוב לשמורה כדי שנוכל לקום ולהגיע מוקדם מחר לשמורה.
מספיקים לשחק בכדור עם ילדים חמודים מהולנד ופולין. כשכולן עולות להתארגן לארוחת ערב אור נשארת ומשחקת עם הפולניה בפריסבי, היה נחמד לראות אותן מחלון הקראוון בניסיונותיהן להצליח בהעפת הפריסבי.

לאינטרנט שיש כאן בחינם לא הצלחנו להתחבר למרות מאמצי כולם מסביב לעזור, ננסה שוב מחר. מזג האוויר בכל היום היה מצוין, 22 מעלות ונעים מאוד נקווה שימשיך כך.
לילה טוב.







שיירי מלחמת האזרחים

התנסות בירי רך

רובע ראסטוק
חזרה