חזרה

קצ'אנבורי 4/10/2012



הארכנו את המלון לעוד לילה, והחלטנו להתנדב ליום אחד בחוות פילים Elephantws World. לאחר ארוחת בוקר בקומה השנייה, עם נוף יפה ועצי קוקוס מסביב, הגיע הטנדר שאסף אותנו ועוד שלושה חברה צעירים מאנגליה.
הגענו לחווה, ולאחר הסבר ראשוני נגשנו לחמשת הפילים שעמדו שם והאכלנו אותם. ליוותה מתנדבת מבוגרת וותיקה מהולנד, היא נמצאת כאן כבר 5 שנים, דיי מההתחלה. היא סיפרה לנו על הפילים. מטרת החווה להציל פילים שהם כבר זקנים, פילים שנוצלו לעבודה, או פילים חולים ממופעים ואטרקציות תיירותיות אחרת. אצלה זה התחיל כשטיילה עם בעלה, לפני 5 שנים בקנצ'נבורי, וראו פילה קשורה, רזה מאוד ורעבה. הם מיד קנו הרבה בננות והאכילו אותה. הם חיפשו את הבעלים, שלא הבין למה הם המומים ממצב הפילה. הם כתבו לחבריהם בהולנד שערכו מגבית וכך קנו את הפילה. המטרה היתה להעביר את הפילה לחווה בצ'אנג מאי, אבל אז גילו את המקום והביאו אותה לכאן ומאז הם והפילה כאן. את אחד הפילים האחרים הוליכו שנים ברחובות בנגקוק, על כבישים לוהטים, כדי שתיירים יוכלו לעצור ולצלם. הליכה זו הרסה את רגליו שלא מיועדות לרחובות. בלילה היו משאירים אותו מתחת לגשר ללא אוכל. יש לו גם 3 שברים בגלל מכונית שהתנגשה בו. פילה אחרת עבדה בכריתה וסחיבת עצים בג'ונגל, היא חולה ואוזניה נקרעו מענפי עץ. לכל פיל כאן יש מהוט שדואג לו, והפיל מכיר אותו ומקשיב לו. המהוטים כאן הם כאלה שכבר היו מהוטים במקומות אחרים, בכפר שלהם או במופעים. הם באים לעבוד כאן, כשהכלל החשוב שהם לומדים, הוא לא להשתמש במוט המחודד שלהם, אלא רק במקרי חירום. למשל לפני 5 שבועות הגיע פיל חדש, ופילה וותיקה באה להילחם בו. היות והפיל היה חולה זה היה מסוכן, והמהוט השתמש במוט כדי שתדע שאסור לה להילחם בו.

כאן לא שמים על הפיל מושב כדי שאנשים ישבו עליו, היות ועל הגב הפיל יכול לשאת עד 100 ק"ג, והמושב שוקל כבר 50 ק"ג. על הצוואר, מאחורי האוזניים הפיל יכול לשאת עד 500 ק"ג, וזה המקום בו המהוט יושב.
המתנדבת סיפרה שאחר הצהריים מגיעה קבוצת אנשים מאחד המפעלים והיא מקווה להשיג מהם משאית או תיקון של המשאיות שברשות החווה.
אחרי שהאכלנו את הפילים, ירדנו איתם לנהר לעשות להם מסאג' בוץ. דבר שחשוב לעור שלהם. לוקחים בוץ בידיים ומשפשפים את עור הפיל. הפילים מאוד אהבו זאת, שיתפו פעולה, והעיפו בוץ על עצמם בעזרת החדק. כמובן שכולנו התמלאנו בוץ מכף רגל ועד ראש.
עברנו ליד מכלאה בה היתה פילה מאוד חולה, עם הרבה פצעים מוגלתיים, שלא טופלו במקום שהיתה. כאן בכל יום מחטאים את הפצעים, שואבים את המוגלה ומורחים עליהם משחה. פילה זאת בקושי עומדת, ויש לה עמודים לתמיכה. לידה היתה פילה ממש זקנה, בת 74, שאין לה שיניים בפיה. בחוץ ליד העץ היה פיל עיוור לגמרי.
הגיע הזמן להכין אוכל לפילים שלא יכולים ללעוס, בגלל בעיות בשיניים. קצצנו דלעת ושורשים לחתיכות קטנות. הכנסנו את החתיכות למים רותחים, הוספנו אורז וערבבנו כל הזמן כדי שהאורז לא ידבק לתחתית. השארנו את האורז להתקרר, ובינתיים האכלנו שוב כמה פילים בבננות.
הלכנו לאכול צהריים בעצמנו. ואז נסענו בטנדר כדי לקטוף גזעים, ענפים ואשכולות בננות לפילים הבריאים יותר. אור עבדה במרץ בהעמסת הענפים והבננות על המשאית. כולם התלהבו ממנה. כשחזרנו, הכנו מהאורז שהתקרר כדורים גדולים וגלגלנו באבקה. אז הגיעו שני פילים עם בעיות השיניים, והאכלנו אותם. אחד מהם היה כל כך חולה שהיינו צריכים להכניס לו את הכדורים ישר לפה.
שטפנו את מגשי האוכל בנהר. ואז נכנסנו עם הפילים לנהר כדי להתרחץ. הברשנו אותם היטב, ותוך כדי כך הם שיחקו איתנו, צללו לתוך המים כשאנו עליהם, השפריצו מים, היה כיף אדיר. בזמן הזה קבוצת האנשים מהמפעל ישבה וצפתה בנו.

לבסוף שוב ארוחת חתיכות דלעת ותירס לפילים לפני שהם מובלים למקום בו הם ישנים. המתנדבת רצה לספר לנו שהצליחה להשיג ממנהל המפעל משאית חדשה לחווה. שמחנו מאוד. בכלל בכל היום הזה ליווה אותנו איש שצילם אותנו כל הזמן, בכל הפעילויות במסרטת וידאו. היינו בטוחים שבסוף היום יציעו לנו לרכוש את הקלטת במחיר טוב. הופתענו לגלות שזה היה צלם שמכין סרט על החווה לטלויזיה, והוא יוקרן כאן עוד יומיים בערוץ 7. היה לנו יום מדהים, כולנו נהנינו מאוד, מאוד. ממש תיקון למופע שלשום, ממנו יצאנו כבר בתחילתו.

למלון, ומיד לבריכה. מתארגנים, נוסעים לאכול במסעדה משלשום, כבר זוכרים אותנו כאן. מחר אנו נפרדים מקצ'אנבורי.



מאכילים את הפילה ללא השיניים בכדורי אורז

רחצה מהנה עם הפילים

מחזירים את הפילים לאחר הרחצה
חזרה