חזרה

צ'אנג מאי 26/09/2012



מספר הדקות שראינו את הטיגרסים לפני שלושה ימים, פיתו אותנו לחזור לשם. כבר בפתח המלון מצאנו סוגותאוו שהסכים להיות איתנו יום שלם, תמורת 700 באט. הנהג היה חמוד ועזר ככל יכולתו.
הטיגרסים אמורים לישון 14 שעות ביממה, והיות והם פעילים בלילה, שעות השינה שלהם הם במשך היום במיוחד לאחר הארוחה הדשנה שהם מקבלים בבוקר. רובם היו עדיין ממש מנומנמים, ונראו כמו כל מתבגר מצוי שמנסים להעיר אותו לפני שתיים בצהריים.
התחלנו התחלנו מהגורים שהיו כבני חודשיים.. נכנסים עם מלווה צמוד. אנחנו בעיקר ליטפנו אותם והצטלמנו איתם. אחד הגורים שכב לנטע על הרגליים, ובזמן אחד הליטופים נשך אותה קלות. עברנו לטיגרסים הגדולים.לאור אסור להיכנס אליו, אז אמא נשארה איתו בחוץ. המלווה לקח אותנו בהתחל לטיגריס שממש ישן חזק. הטיגריס האחרון שניגשנו אליו היה כבר עירני בדרך החוצה עוד התעכבנו ליד כלוב בו היו טיגרסים ששחקו בבריכת מים. המשכנו חמופע הנחשים. הגענו ממש לסיום המופע, אז בקשו שנישאר וערכו לנו מופע פרטי. בסיום המופע הדגימו איך מוציאים לנחש הקוברה את הארס לתוך כוס. כמובן בסוף צילומים עם הנחשים.עוד סיבוב בין הכלובים הרבים ששם, בהם קרוקודילים ונחשים, כולל פיתון ענק.

מכאן למקדש דוי סוטפ Doi Suthep Temple. נסענו במעלה ההר שגובהו 1675 מטר. כל ההר הוא שמורת טבע, והכול מסביב יערות ירוקים יפים. הגענו לפסגת ההר, שם המון דוכנים לממכר בגדים, אוכל וכמו תמיד ערכות מנחה שקונים כדי לתת לנזירים.. בין הדוכנים העלייה למקדש. האגדה מספרת שהמלך קיבל עצם של בודהה, העמיס אותה על פיל וצעד איתם במעלה ההר. לפני הפסגה, הפיל הסתובב שלושה סיבובים ולפתע צנח ומת.במקום מותו הוקם המקדש. דוי סוטפ הוא אחד המקדשים החשובים בתאילנד. ומובילות אליו 309 מדרגות. בהחלה חשבנו לעלות במעלית, אבל היות והבנו שלפי האמונה, מי שעולה אותן נמחלים לו כל חטאיו. לא חשבנו פעמיים, ולמרות הרגלים שעדיין כואבות מהטרק עלינו אותן די בקלילות. המעקות של המדרגות הם בעצם שני דרקונים שראשיהם בתחתית, גופם הוא המעקה וזנבם למעלה בראש המדרגות. מגיעם למעלה, כזרים אנו צריכים לקנות כרטיסים וכמובן גלידה ליד. נטע מתנסה בגלידה מיני מצחיקה. חולצנו נעליים ונכנסנו למקדש מרשים במיוחד.
מיד בכניסה בד מגולגל שכל אחד רושם את שמו עליו, ויכול להוסיף ברכה או בקשה. ואז רואים את הצ'די שמצופה נחושת, ובראשו שמשיית זהב. צ'די הוא מבנה בו קבור עפר של אחד מהנזירים החשובים. לפני הצ'די שוב חזינו בפסלים מוזהבים בתנוחות של מדיטציה ונירוונה השייכות כל אחת ליום בשבוע. קנינו ערכת מנחה ונכנסנו להשתתף בהענקתה לנזיר וקבלת ברכה ממנו. בפינה אחרת של המקדש נערנו כלי עץ שמכיל מקלות עץ, עד שנפל מקל אחד החוצה. לפי מספר המקל שנפל לקחנו מהקיר פתק מתאים בו רשום תובנות ועתידות שלנו. אראל לא ממש מרוצה מהפתק שיצא לה, בו היה כתוב שכדאי לדחות פרויקט גדול. המשכנו לטייל סביב, מלאנו בשמן קערות בצורת פרח עם פתיל דלוק לפי ימות השבוע. לבסוף עשינו סיבוב מחוץ למקדש, וראינו את הנוף של עמק צ'אנג מאי שלמרגלות המקדש. ישבנו שם מול הנוף ושוחחנו על בודהה, תורת ומאמיניוו, הדמיון והשוני עם היהדות.

נסיעה ואנו מגיעים ברגע האחרון לראות את אומנות ייצור המטריות. אנו מקבלים תחנות הדגמה איך מייצרים נייר מקליפת עץ הסה Saa. בעזרת טבילת מסגרת רשת בבריכת מים בה יש קליפת עץ טחונה. המשקע מתישב על הרשת. מייבשים אותו והוא הופך לעיסה עליה דופקים עם פטישי עץ. בתחנה הבאה חותכים פיסות עץ במבוק ואז מכינים מהם את שלד המטרייה. ואז בתחנה הבאה אשה לוקחת את הנייר, מדביקה ומהדרת אותו לגוף השלד. אחר כך מציירים עליו דוגמאות יפות. בסוף הסיור בחרנו ציורים שציירו לנו על הבגדים. אראל בקשה ציור על הסנדלים. ולדה בקשה ציור על כיס המכנס. הכול יצא יפה מאוד.

חזרנו לצ'אנג מאי, ארוחה, ביקור קליל של אראל ונטע בבית חבד, משחקים ולישון.



בממלכת הטיגרסים

נחשים

מתן מנחה לנזיר וקבלת ברכה במקדש
חזרה